פסיכיאטרית שכונתה: 'התמכרות לניקוטין' נוספה לספר ההפרעות הפסיכיאטרי (ה-DSM ) באמצעות הצבעה. כיום ה'זיבאן' משווק בכל העולם כתרופה המסייעת לגמילה מעישון. החברה גורפת מיליוני דולרים. בשום מקום לא רשום עליו שזהו סם פסיכיאטרי לטיפול בדיכאון. תלונות על נזקים שהוא גורם נאספות בעצלתיים כיוון שאין גורם רשמי ששמח לאסוף נתונים אלה.
ד. מה לא בסדר עם הפסיכיאטריה?
תשאלו פסיכיאטר אם יש בדיקה ביולוגית שמאמתת את האבחנה שלו. הוא יאמר שאין שום בדיקות מעבדה או ממצאים גופניים שמאשרים את האבחון.
תשאלו פסיכיאטר כמה אנשים הוא ריפא במהלך עבודתו. הוא יגחך, ותשובתו תהיה: "אף אחד!" ראו את הקישור למאמר הבא (זהו קישור החובה).
הפסיכיאטר לא עוסק בריפוי. הוא עוסק אך ורק במתן סמים כדי לתת תחושה שהכל בסדר. הפסיכיאטר לא מתעמק בסיבות שגרמו למצב. מה שמעניין אותו הוא רק להגדיר את ה'הפרעה' ולרשום סמים שיתנו הקלה למצב.
התנ"ך של הפסיכיאטריה הוא 'המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי' של הפרעות הנפש.(באנגלית DSM). ספר זה כולל אלפי הפרעות שונות. הוא גדל משנה לשנה וכולל בכל פעם עוד ועוד שמות חדשים ל"מחלות" ו"הפרעות" פסיכיאטריות. כל ההפרעות שבספר זה נקבעו על ידי 'הצבעת רוב' בכנסים של פסיכיאטרים. הן מבוססות על דעה בלבד. ומיד אחרי ההצבעה הם אומרים לציבור שזוהי מחלה.
הפסיכיאטריה עושה רושם עצום על אדם לא משכיל:
- היא נותנת שמות לאלפי התנהגויות שהיא רואה, שהיא החליטה שהם "מחלה", בספר עב כרס.
- היא משתמשת בשורה ארוכה מאד של סמים עם שמות ארוכים.
אבל:
הפתרון של הפסיכיאטריה הוא פשטני להחריד, כיוון שלאלפי ההפרעות השונות שיטת הטיפול היא רק אחת משתי הפעולות הבאות:
1. לתת סמים שמרוממים (לדיכאון).
2. לתת סמים שמרגיעים (לחוסר שינה, חרדה, פסיכוזה, וכו')
כל פסיכיאטר יכול להעיד, שהסמים הללו רק מסתירים את התופעה, לא מרפאים אותה ובהחלט גורמים נזק.
דוגמה:
הפרעת הקשב היא דוגמה מצוינת שמראה כיצד בעולמה של הפסיכיאטריה דעה לא מבוססת הופכת לעובדה מדעית עם השלכות גלובליות. פרופ' כריסטופר גילברג, פסיכיאטר שבדי בכיר, נחשב לאחד מהוגי 'הפרעת הקשב'. מסיבה כלשהי הוא החליט שאדם שדעתו מוסחת סובל מהפרעה פסיכיאטרית. ומיהר להציע את
הרעיון לועדת הפסיכיאטרים הממונה על הוספת הפרעות חדשות ל'מדריך ההפרעות הפסיכיאטרי'.
להפרעת הקשב אין עד היום שום ממצא מוחי חד משמעי שמוכיח את תקפותה (ראה בקישור לאתר על נזקי הריטלין). עד שנת 1998 פסיכיאטרים עדיין הודו שתקפותה של 'הפרעת הקשב' בעייתית, אולם בהמשך פותחו "אבחונים" שנועדו לאתר ילדים ה"סובלים" מההפרעה, וכך נסללה הדרך למכירת ה'ריטלין', סם מסוכן, לילדים.
בית המשפט בשבדיה חשד בפרופ' גילברג שפיברק ממצאים כדי לבסס את רעיון הפרעת הקשב שהגה. לאחר שבית המשפט הורה לו השנה להציג בפניו את חומר המחקר, שרפו עוזריו של החוקר את כל החומר. בעקבות זה הואשם פרופ' גילברג השנה בחוסר יושר ובביזיון בית המשפט. הוא אמנם נשפט וניקנס, אולם כיון שהמחקר הושמד, בית המשפט לא יכול היה להוכיח את חוסר תקפותה של ה"הפרעה". ראה בכתבה הבאה
זוהי דוגמה לעוד דעה ולא עובדה, שהצליחה להיכנס לספר הפסיכיאטרי, והובילה לסימום של מיליוני ילדים בריטלין בכל העולם. עד היום מקבלים אנשים רבים באמונה עיוורת את הרעיון ש"הפרעת קשב" היא בעיה ביולוגית מולדת.
הפסיכיאטרים "מומחים" בעריכת "אבחונים" ובהדבקת תוויות שגורמות ייאוש. האבחון מניח תמיד שהבעיה לא ניתנת לתיקון, 'תווית לכל החיים'.
דוגמה: אדם מאובחן כדיכאוני. הפסיכיאטר יכול בקלות לומר למטופל שהמרכיב הביולוגי בדיכאון שלו הוא רב. זוהי תווית שאיננה ניתנת לשינוי. הפסיכיאטר הרי לא יכול למדוד את המרכיב הביולוגי של המטופל. זוהי בכלל תיאוריה שמבוססת על כך שבמשפחות מסוימות ישנם כמה אנשים שסובלים מדיכאון. אולם אותו מחקר סטטיסטי שבדק דיכאון בקרב בני משפחה לא הוכיח שהדיכאון שהמשפחה סובלת ממנו לא נובע מתנאי החיים של המשפחה, מטראומות משותפות שעברו, או מבן משפחה כלשהו שפוגע בכולם באופן מילולי או אחר. עזרה נכונה למשפחה עשויה לפתור את בעיית הדיכאון מבלי שאותו חולה יקבל תווית של 'דיכאוני' ויתחיל לקחת סמים, אולם הפסיכיאטר כלל לא עוסק בכך. הוא מציע אך ורק את פתרון הסמים הקל עם הנזק העצום הכרוך בו.
דוגמה:
אם אדם מאובחן כבעל 'הפרעת קשב' זה אומר שנולד עם "מום" שאינו ניתן לשינוי. ו"יסבול" ממנו כל חייו. ושאם הוא רוצה "הקלה" מהבעיה כדאי לו לקחת סם מתאים.
'חוסר קשב' בשעת שיעור נגרם במקרים רבים כאשר התלמיד ניתקל במושגים או במילים שהוא אינו מבין, אשר מונעים ממנו לעקוב בהצלחה אחר דברי המורה, ולכן תשומת ליבו 'נודדת'. ייתכן שנעדר משיעור קודם או מכמה שיעורים. אותו תלמיד עשוי להיות מאובחן כבעל 'הפרעת קשב' על סמך עדות אותו מורה, כאשר מורים אחרים יעידו שאצלם הוא מרוכז להפליא.
ילד מאושר, חובב ספורט, עלול, לעיתים, להיראות 'היפראקטיבי' בעיני המורה, כיוון שהוא מתקשה לשבת לאורך זמן. המורה מעבירה את חוות דעתה לנוירולוג, אולם אימון קצר ב'לשבת בנוחות' פותר לחלוטין את הקושי לשבת. רק אחרי שהתלמיד מסוגל לשבת בנוחות ניתן באמת ללמד אותו. חשוב, כמובן, שישלים את כל מה שלא הבין בחומר, היות שכפי שאמרנו, זוהי סיבה נפוצה לחוסר קשב. גם כאן הילד נאלץ לחיות עם תווית לא מוצדקת של חריג.
ילד, שכופים עליו לשבת בכיתה במשך חמש שעות ביום במקום לאמן אותו לעשות זאת בנוחות עשוי להתרגז, להתקומם ולהתחצף. ילד זה יכול להיות מאובחן כחסר סבלנות ואימפולסיבי. ילד, שמענישים אותו מדי יום בבית או בפני כל הכיתה, עלול להיות מאובחן כאלים. אולם ביום המחרת יכול אותו ילד להתנהג כעדין נפש במשחק דמקה עם אחותו הקטנה.
גם ילד זה צריך לחיות עם תווית שנתנו לו, אשר אין בה כל תועלת ממשית, מלבד לדכא אותו, ולגרום לו להרגיש חריג וחסר תיקווה.
אדם שקיבל התקף פסיכוטי עשוי להיות מאובחן כסכיזופרניה. אולם כאשר הוא מתאושש אין לאבחון הזה כל תוקף או ערך טיפולי מלבד לדכא את המטופל ולגרום לו להרגיש חריג.
מה הקשר בין תרופות פסיכיאטריות לבין אשפוזים חוזרים? אדם נולד בריא בנפשו. לאחר שהוא עובר פגיעה כלשהי הוא סובל מקושי נפשי. הפסיכיאטר "המומחה" ממליץ לו לקחת כדור נגד דיכאון. האדם לא יודע שהכדור מדרדר אותו, כיון שהוא מרגיש שהשפעתו "מיטיבה". הוא מאמין שמצבו משתפר. אולם, כאשר הוא מנסה להפסיקו, הוא מקבל דיכאון קשה. כעת נותנים לו מינון מוגבר, אולם כשהוא חושב ש"יצא מזה" הוא שוב מפסיק לצרוך אותו. הוא נכנס שוב לדיכאון ומתאשפז. במהלך האשפוז הוא מקבל תרופות נוספות ויוצא כשבר כלי. התרופה הפסיכיאטרית דרדרה אותו, והפכה אותו בהדרגה לתלותי ומעורער, ללא ידיעתו.
'חולי הנפש' הם כמעט תמיד התוצאה של טיפול ממושך בסמים פסיכיאטריים. אותם אנשים שחוזרים ומתאשפזים או שמצויים במוסדות במשך שנים הידרדרו בהשפעת הסמים הפסיכיאטריים הרבים שניתנו להם, ומייאוש הנובע מההבנה שלא יחזרו לעולם לחיות ללא סמים.
הפסיכיאטריה כופה את הטיפולים שלה ופוגעת בזכויות אנוש בסיסיות. היא רושמת לך סם שלמעשה מחמיר את מצבך. אם אתה מסרב לקבל את ההמלצה, אתה עשוי להיות מאוים באשפוז כפוי. כאשר הסם אכן מדרדר אותך ומצבך קשה, אולם אתה מסרב להתאשפז, אתה עשוי להיות מאושפז בכפייה (נגד רצונך). אם במהלך האשפוז אינך מסכים לטיפול התרופתי זה עלול להיות מלווה באיומים, בצעקות ובענישה על ידי קשירה למיטה למשך שעות, שהיא "שיטת טיפול" מקובלת במוסדות הפסיכיאטריים. אם מצבך איננו משתפר עלולים להציע לך לקבל טיפול בהלם חשמלי ('נזעי חשמל' בשפה יפה) כפי שקורה לרבים מדי שנה.
אם הורים מסרבים לטיפול הפסיכיאטרי עבור ילדם, הוא עלול להילקח מהם על ידי עובדי הרווחה בטענה של הזנחת הילד. כאשר הוא משתחרר, אם אינו רוצה להמשיך בטיפול התרופתי, הוא עלול לקבל זימון לביקור חודשי כפוי במרפאה, שבו מזריקים לו תרופות שמספיקות עד לביקור הבא. אם הוא לא מגיע לביקור הכפוי הוא מקבל צו אשפוז בכפייה. זוהי אמת! מדובר על אלפים מדי שנה.
הפסיכיאטרים טוענים שאין מנוס מפגיעה בזכויות אנוש במוסדות שלהם בגלל כושר השיפוט הלקוי של החולים. למיטב הבנתי ועל פי ניסיוני הפגיעה בזכויות אנוש אינה הכרחית. כמות הכוח שראיתי שמופעלת כנגד אנשים חסרי ישע אלה במהלך אשפוזים כפויים הייתה מוגזמת כמעט תמיד, והזמינה התנגדות מצד המטופל. לדעתי המערכת לא נעזרת מספיק בבני משפחה ובחברים של המטופל כדי להשיג את הסכמתו ומגיעים לביתו באישון לילה כמו 'הוצאה לפועל'. תיקון יסודי של מרכיב זה הוא הכרחי כדי להשיג תוצאות בשיקום של אנשים. נושא זה יטופל ביסודיות במאמר נפרד.
ה. האלטרנטיבה לטיפול הפסיכיאטרי
הגישה הפסיכיאטרית מניחה באופן לא מבוסס שמשהו לא בסדר בכימיה של המוח. זה גורם לאדם להתייאש. כי הוא אינו יכול לשנות את המוח שלו. הוא מתכנס בעצמו ומוטרד מהתווית שהדביקו לו.
הגישה ההפוכה משיגה תוצאות טובות בהרבה. היא מניחה שהאדם התערער כיוון שהושפע לרעה ממשהו או מישהו בסביבתו. מסבירים לו שהוא רק סובל מתגובה להשפעה הסביבתית ושהוא יכול להתאושש. עוזרים לו למצוא מה או מי מסביבו כרגע גורם לו להרגיש רע. זה גורם לו להסתכל החוצה, לטפל בסביבתו ולהתאושש.
הפסיכיאטריה מתעלמת מהגורמים החיצוניים למצב הנפשי. אם ישנו גורם חיצוני למצבו של האדם שאפשר לטפל בו, אזי לא יהיה צורך לתקן את המוח באמצעות סמים, ולחברות התרופות לא יהיה מה למכור. מומחה אמיתי לבריאות הנפש צריך לחפש אחר הגורם הזה לדיכאון העמוק, למתח הרב או לחוסר השינה הממושך. אם האדם לא סבל מהם קודם, אזי ברור שלא נולד איתם וזה אומר שאין לו בעיה ביולוגית במוח. תיאורית 'חוסר האיזון' של המוח, שמציעה מתן קבוע של סמים, מתגלה אם כך כמוטלת בספק גם כאשר בוחנים את המצב מבחינה הגיונית.
לדוגמה:
אדם לא מצליח להירדם. הפסיכיאטר בכלל לא חושב לברר מה הסיבה לכך. הוא פשוט נותן לו כדור שינה, שהוא נאלץ לקחת כל שארית חייו. כמה עצות שעוזרות לאנשים מודאגים היו יכולות לפתור לחלוטין את הבעיה, ולחסוך תלות לכל החיים, ואת כל תופעות הלוואי הרבות שיש לכדורי שינה. אבל חברת התרופות לא יכולה להרוויח ממתן עצות.
מסתבר, לדוגמא, שהאדם בסך הכול מודאג בעקבות קריאת עיתון הבוקר שהוא מנוי עליו. הוא מוטרד מן החדשות הרעות שהוא קורא כל בוקר. כדור השינה, שקיבל מן הפסיכיאטר, רק משבש באופן כימי את פעילות המוח. הוא גורם לו לפספס את הסיבה האמיתית שמטרידה אותו ולא לראות אותה. הוא לא מחזק אותו, אלא מחליש אותו. הפתרון פשוט: להפסיק את המינוי, ולצאת להליכה בפארק מדי יום במקום לקרוא את העיתון. השינה משתפרת מאד בתוך כמה ימים.
לדוגמה: בחורה קיבלה דיכאון מאז שהתחילה לצאת עם בחור מסוים. יש לבדוק אם הבחור מתנהג באופן שמדכא אותה (מתעלם ממנה, מפחית בערך שלה, מבטיח ולא מקיים, וכו'). צריך לייעץ לה כיצד לטפל במצב עם החבר. כדור נגד דיכאון יגרום לה שלא לטפל ביחסיה עם הבחור. הוא ימשיך להתעלל בה, ומצבה יחמיר.
לדוגמה: אדם מדוכא בגלל חובות כבדים שאינו מצליח להחזיר. אפשר להדריך אותו כיצד לקחת הלוואה, וכיצד להכניס יותר כסף, והוא יהיה פחות מיואש, וכך יוכל לצאת מזה, ולחזור לעצמו. תרופה פסיכיאטרית תהפוך אותו בהדרגה לתלוי, מעורער וחסר יכולת אמיתית להתמודד עם קשיים בעתיד.
לדוגמה: אישה שאיבדה את בן זוגה, לא מפסיקה להיזכר באסון שקרה לה. כל חדר בבית מזכיר לה את בן זוגה. שינוי סביבה, אפילו זמני, עשוי להקל עליה מאד, ולהביא להתאוששותה. הבית שלה כרגע גורם לה להרגיש רע. אז היא מטפלת בזה. היא עוברת לגור אצל חברה טובה בעיר אחרת. היא לא זקוקה להתערבות כימית במוח כדי לחזור לעצמה. אם תתחיל בטיפול תרופתי סביר שתיאלץ להמשיך בו כל ימי חייה. וכאשר תפסיק אותו, מצבה עלול להידרדר מאד.
לדוגמה: ההורים מקבלים תלונות חוזרות על ילדם מהמורה. המורה טוענת שהוא "מתנתק" כל הזמן במהלך השיעור ולא מקשיב. היא טוענת שיש לו בעיה שדורשת אבחון נוירולוגי לצורך מתן ריטלין (מקרה אמיתי). בירור מעמיק מגלה שמורה זו הפנתה כבר 10 ילדים בכיתה לאבחון כזה. כמו כן מסתבר שהמורה דוגלת בשיטה של "שאלות בסוף". וגם נוהגת לזלזל בתלמיד ששואל "שאלות טיפשיות" ובכך מרתיעה ילדים מלשאול לגבי מה שלא הבינו. תלמיד, שלא מבין דבר מה, לא מעז לשאול את המורה, ופשוט מתנתק. במקרה זה שיחת הבהרה עם המורה פתרה את הבעיה, ומנעה מתן ריטלין לילד. מציאת הסיבה לבעיה בסביבתו של הילד, במקום לחפש מה לא בסדר אצלו, הספיקה כדי לשפר מאד את המצב.
לעיתים הסביבה מטרידה את האדם במשך שנים עד שהוא מתמוטט. בחור מבוגר, שלא התחתן, חי עם אימו השתלטנית. אמו מחדירה לו ללא הרף עד כמה הוא לא יוצלח, שאף אחת לא תירצה אותו, ושהוא לעולם לא יצליח בחיים. הוא הופך ליותר ויותר בודד ומיואש, ועשוי להגיע להתמוטטות עצבים, לאשפוז, לטיפול תרופתי קבוע, לאשפוזים חוזרים ואף למוות בגיל צעיר בין כתלי המוסד הפסיכיאטרי. (אגב, אימו, היא זו שמאשפזת אותו בכל פעם מתוך דאגה, ואף באה לבקר אותו, וממשיכה ללחוש על אוזניו את משפטי הרעל שלה).
אדם שצורך סמים מאבד את יכולתו ונכונותו לטפל בגורמים החיצוניים למצבו. הוא מפסיק להיות מודע להם. הוא הופך להיות 'עבד' של פתרונות קלים. הוא לא מעוניין עוד להתמודד. כך פועל אדם מסומם.
ישנם חומרי הרגעה טבעיים שאינם מזיקים:
במשך שנים הייתי המום, במסגרת עבודתי כרוקח, לראות כל כך הרבה מרשמים לכדורי הרגעה, דיכאון ושינה שניתנים לאורך זמן למרות התלות, ההחמרה והנזק שהם גורמים למטופלים. לא הבנתי מדוע הממסד הרפואי ממש נלחם, לעיתים, כנגד חלופות שאינן מזיקות.
לשינה, למתח ולחרדה: אפשר להכין תמיסה צלולה של קלציום ומגנזיום ביחס מתאים (לא כדורים, כיון שהספיגה המיידית היא שיוצרת את ההשפעה). את התמיסה מכינים מאבקה. זה יכול לעזור באופן יוצא מן הכלל. ברחבי העולם זה משמש אף כמרכיב עיקרי בתהליך גמילה של נרקומנים מהרואין. שלוש כוסות כאלה ביום יכולות להחליף כל כדור הרגעה. והכי חשוב: זה מכיל מינרלים בלבד. הגוף מכיר את המרכיבים הללו. אין להם שום תופעת לוואי אפילו זעירה, ואפשר לקחת את זה לכל החיים. קשה להאמין, אך זו עובדה!
רופא שמתעלם ממידע שכזה גורם נזק למטופל.
ויטמינים ומינרלים במקום תרופות פסיכיאטריות:
מידע וניסיון רב בנושא ניתן למצוא בספרות על 'פסיכיאטריה אורתו-מולקולארית'. 'אורתו'-פירושו: ליישר, לתקן. 'אורתו-מולקולארי' פירושו: שימוש במולקולות (חלקיקי חומר זעירים) שמתקנות.
אחוז עצום מהפונים לפסיכיאטריה יכולים להיעזר בקלות באמצעים אלה ללא אמצעים נוספים כמעט. פרטים באתר: www.orthomed.org ובקישורים המצויים באתר זה. טיעונים על כך שויטמינים עלולים להזיק מגוחכים כאשר משווים אותם לנזקים שגורמות התרופות. מקורם של טיעונים אלה מובן.
הערה חשובה:
לעיתים השימוש בתרופת הרגעה הוא חיוני למרות שמדובר בסם. חולה שנמצא בפסיכוזה קשה עלול להרביץ, להשתולל וגם לפגוע באנשים שרוצים לעזור לו. אולם יש לצמצם בקפדנות את השימוש בחומרים אלה למידה המינימאלית ההכרחית. שימוש בכלים המפורטים בהמשך יאפשר לאותו אדם להיות פחות מגורה ולכן אותה אלימות לא תידלק שוב באותה עוצמה. בהמשך, תכשירי הרגעה טבעיים (כפי שהזכרתי לעיל) יתנו תוצאות מספקות לחלוטין. ביצוע השלבים הבאים יביא את האדם להתאושש ולהתייצב מבחינה נפשית.
כמעט תמיד ניתן לעזור לאנשים שעברו טראומה או המצויים במצב של משבר או אובדן (אם טיפול ממושך בסמים פסיכיאטריים לא גרם להם לנזק שקשה לתקנו). אלטרנטיבה שפויה זו איננה מזיקה ואינה מחמירה את מצבו.
האלטרנטיבה לפסיכיאטריה מבוססת על 'התאוששות' של האדם המעורער בסיוע כלים שונים, ולא על 'סימום' קבוע שלו בתרופות.
בהתאוששות: האדם חוזר לעצמו בהדרגה.
בסימום: מצבו האמיתי מידרדר עוד יותר, והוא הופך לתלותי ואף מכור.
התאוששות יכולה להתאפשר רק כאשר מרחיקים מסביבתו של האדם את הגורם לטראומה, וכן כל דבר שמזכיר את הגורם לטראומה לפרק זמן מספיק.
מרכזי התאוששות חלופיים שיתבססו על העקרונות הללו יכולים להיות ממומנים על ידי המדינה. הם יכולים להוות תחליף הומאני (אנושי) למרכזי האשפוז של ימינו. הפעלתם תחסוך הון עתק למדינה ולמשק.
הטיפול באדם המצוי בהתקף פסיכוטי
התיאור הבא איננו התכנית המלאה לטיפול אלא רק פירוט השלבים ההגיוניים המרכיבים אותה. התכנית המלאה חייבת להתבצע תחת פיקוח. היא מתאימה גם לאנשים עם קושי קל יותר, שיכולים להתקדם עליה בקצב מהיר בהרבה. משך הטיפול יכול לנוע בין יומיים לכמה חודשים. (התכנית מבוססת על המקורות שבתחתית המאמר).
שלב אופציונאלי (תלוי במקרה):
אם האדם מצוי בהתקף פסיכוטי קשה ועדיין משתולל לאחר מתן חומרי הרגעה טבעיים (כדוגמת קלציום ומגנזיום בתמיסה צלולה), הוא יקבל כדור או זריקת הרגעה כטיפול חירום בלבד.
שלב א'- טיפול בגוף:
1. בדיקה גופנית מקיפה
מקרים רבים שהוגדרו כ"מחלת נפש" נבעו ממחלות גופניות שלא אותרו או מצריכה של תרופות מסוימות. כאשר הפסיקו את התרופה או טיפלו במחלה, בגידול, באלרגיה, בזיהום שגרמו טפילים, בזיהום על ידי כימיקלים, בחוסר איזון הורמונאלי או בחסר תזונתי נעלמו התופעות הנפשיות לחלוטין. משום כך חשובה מאד בדיקה גופנית יסודית כשלב ראשון, וטיפול ראשוני המבוסס עליה.
2. תזונה טובה
ידוע שאדם שאינו אוכל ומזניח את ארוחותיו יכול להפוך בהדרגה לעצבני ואף מעורער. מזון איכותי ומשביע, שעשיר במיוחד בחלבונים, הינו מרכיב הכרחי בטיפול באדם שמצבו הנפשי מעורער. המזון מחזק ומייצב אותו. אדם שאינו אוכל בעצמו יכול להיות מוזן במזון נוזלי ואף בהזנה דרך הוריד.
3. ויטמינים ותוספי מזון מתאימים
חשוב לספק ויטמינים ומינרלים שונים בכמויות גבוהות יותר מהמצוי בתזונה הרגילה, וכן תוספי מזון שונים שמחזקים את האדם, מרגיעים אותו, ומקלים עליו מאד.
על פי ניסיון מצטבר יכולים תוספי מזון שונים לשמש כתחליף משמעותי ולא מזיק לחלק נכבד מהטיפול התרופתי. קלציום ומגנזיום, ויטמינים ומינרלים שונים, שמנים מסוג אומגה 3, אבקות חלבון מזינות ותוספים אחרים יכולים לייצב מאד את האדם.
שלב ב'-החלפת סביבה ומנוחה:
1. מעבר לסביבה רגועה, נקייה ואסתטית עם מינימום של דרישות והפרעות. חשוב מאד להחליף סביבה, כדי לא להיתקל כל הזמן באנשים ובמקומות שיעוררו מחדש את הקשיים שהאדם עבר. בסביבה כזו נמנעים מלהאזין למהדורות חדשות, ולא מספקים עיתונים יומיים אשר עשויים להגביר דאגה ומתח. יחס נכון למטופל הינו התנאי החשוב ביותר הנדרש כדילהשיג תוצאות. אדם יכול להתאושש רק בסביבה שתנהג בו בשיא הכבוד וההתחשבות.
2. מנוחה ללא הגבלה. אם האדם מתקשה לישון, ניתן לעזור לו עם תכשיר מתאים של קלציום ומגנזיום, אשר יכול להחליף כמעט כל כדור הרגעה.
שלב ג'- שיקום התקשורת עם הסביבה
(רק כאשר האדם מתחיל מיוזמתו ליצור תקשורת עם אנשים בסביבתו):
1. טיולים רגליים קצרים בסביבה ירוקה ומרגיעה.
2. עיסוקים קלים במידה שאינה מעמיסה עם מינימום של דיבורים ורעש.
3. כלים חלופיים רבים יכולים לעזור כאן. ניתן למנות כאן גם הומיאופתיה, דיקור, שיאצו, מסז', רפלקסולוגיה, ושיטות טיפול גופניות אחרות שהוא מסכים להן.
4. המשך מנוחה.
שלב ד'- טיפול בגורמים (החיצוניים) למצב
(רק כאשר האדם מביע נכונות לשוחח על עצמו):
1. להקשיב לו.
2. לעזור לו למצוא גורמים חיצוניים בחייו שתרמו למצבו הקשה (כגון הורה מכביד, מעביד נוקשה, וכו.).
3. ללמד ולתרגל אותו כיצד לטפל בהם באופן הדרגתי. לוודא שהוא עושה זאת.
משלב זה והלאה יש להכניס את האדם למשמעת הולכת וגדלה של עבודה יצרנית עם תפוקה שהוא צריך לעמוד בה. כמות התפוקה הנדרשת ממנו חייבת בכל שלב להיות מספיק מאתגרת כדי שירגיש סיפוק, ומספיק מעייפת כדי שיישן טוב בלילה.
שלב ה'- ארגון החיים
לעזור לו לארגן מחדש את חייו לשביעות רצונו (לעיתים מציאת עבודה אחרת, סביבה חדשה, קשרים חדשים, וכו'.)
שפע מידע נוסף וסימוכין מצוי בקישורים המצורפים בסוף המאמר.
בלתי אפשרי להתאושש תחת השפעת סמים. הסמים מרחיקים את האדם מעצמו. הם לא מאפשרים לו להתאושש.
בלתי אפשרי להתאושש בתנאים של מחלקה סגורה כפי שהיא קיימת היום במוסדותהפסיכיאטריים. אשפוז כפוי, קשירת חולים למיטותיהם או איום לקשור אותם, צעקות, שוק חשמלי, כל אלה הם גורמים מאד מערערים גם אם הם נעשים לאחרים בסביבתך. אי אפשר להתאושש בסביבה כל כך מאיימת. חולים רבים לא משתחררים לעולם מהטראומה שעברו במוסדות הפסיכיאטריים. מצב הרוח של מאושפז פסיכיאטרי הוא מאד תנודתי ולא יציב, כיון שסביבת האשפוז מאד סוערת ומאיימת. פסיכיאטרים במתקני אשפוז עסוקים ללא הרף בשינויים בטיפול התרופתי בניסיון ''לייצב" את המטופל מהסיבה הזו בדיוק.
כלים אלה עזרו כבר לרבים: ניסיונות ברחבי העולם מוכיחים שכלים אלה יכולים למנוע מאנשים רבים להפוך להיות תלויים בסמים פסיכיאטריים לכל חייהם. (ראה בהמשך: בקישורים לאתרים של הפסיכיאטרים ד"ר פיטר ברגין, ד"ר לורן מושר וד"ר תומס זאס).
הפתרון הפסיכיאטרי רק נראה זול יותר, או יעיל, משום כך הוא מתוקצב על ידי מערכת הבריאות במדינה. אולם מסתבר שטיפול פסיכיאטרי, ברוב המקרים, הוא טיפול 'לכל החיים'. אילו האלטרנטיבה הייתה מיושמת, היא הייתה חוסכת מהאדם אשפוזים חוזרים וביקורים חוזרים אצל הפסיכיאטר או רופא המשפחה, שכיום נמשכים כל שארית חייו. זה היה חוסך השתתפות לכל החיים של קופות החולים בעלות התרופות והאשפוזים, ובעלות משכורתם של רופאים רבים. זה היה מפחית מכל אזרח את גובה תשלומי המיסים כגון מס בריאות ומס הכנסה, שבאמצעותם מממנת המדינה את הפסיכיאטרים שבתוך קופות החולים ואת המערכת הפסיכיאטרית בכלל.
אנשים 'תלויים' מייצרים פחות, חולים יותר, מתקשים להתמודד ולכן גם פחות יעילים. הסימום הנרחב של אזרחים פוגע גם בכלכלת המדינה. יותר ויותר אנשי מקצוע צריכים לטפל באוכלוסיה הנזקקת העצומה הזו. כל אלה דורשים תקציב. התקציב מגיע מכספי המיסים של האנשים שעדיין ממשיכים לייצר. האנשים הבריאים מממנים בכספי המיסים שהם משלמים את אותם
קורבנות, שהפסיכיאטריה לכדה מתוכם, לאחר שבמקרים רבים עברו משבר זמני בלבד.
ו. תביעות משפטיות בנוגע לנזקי הסמים הפסיכיאטריים
קיימים היום בארץ ובעולם עמותות וגופים משפטיים, אשר עוסקים בתיעוד ובטיפול בתלונות כנגד גורמים פסיכיאטריים. תלונות אלה מוגשות בעקבות טיפול פסיכיאטרי אשר פגע בחולה, החמיר את מצבו, או שהיו כרוכים בו אמצעים לא הומאניים שפגעו בזכויותיו של החולה, בכבודו, בגופו ובנפשו. (ראה קישור לאתר של עמותת 'מגן לזכויות אנוש').
כפי שנתקלנו בתביעות ענק ייצוגיות כנגד חברות הטבק והסיגריות, סביר מאד שבשנים הקרובות תתרחש תופעה דומה בהקשר לנזקי התרופות הפסיכיאטריות. גם הפסיכיאטרים חשופים לתביעות על כך שלא הזהירו חולים מפני הנזקים הצפויים להם, השתמשו בטיעונים לא מבוססים, הבטיחו הבטחות שווא או סתם התנערו מאחריות. כגון: "זה לא ממכר", "תופעות הלוואי מועטות", "תיקח את זה למשך שנה ואז נראה", "הדיכאון היה רדום בגופו, זה לא בגלל שנקשר למיטה", "אתה היחיד שמתלונן על התרופה", "אם הילד לא ייקח את התרופה הוא יהפוך לפושע". "אובדן הזיכרון עקב הטיפול בשוק חשמלי נגרם רק ל-10 אחוז מהחולים. קיווינו שלאביך זה לא יקרה". וכו'.
חוק יסוד: "כבוד אדם וחירותו" קובע כי אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם'. וכן כי 'כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו'.
חוק זכויות החולה, (1996) סעיף 13 קובע:
א. 'לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת'.
ב. 'לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצא. לרבות... הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות...לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות'.
הפסיכיאטריה היא תחום בעייתי מאד בהקשר לחוקים אלה, היות שלתרופות אלה נזקים עצומים שלרוב אין מפרטים אותם בפני החולים, וכן שלפסיכיאטריה המוסדית ישנו כיום שלטון מוחלט בתחום בריאות הנפש. משמע שאין לאדם כמעט בכלל זכות בחירה בנוגע לאופי הטיפול שהפסיכיאטר מציע לו.
זכות היתר של הפסיכיאטריה לאשפז בכפייה מאפשרת לה להחליט בעצמה על אופי הטיפול ולכפות אותו על המטופל גם כאשר המטופל מסרב בתוקף.
האבחונים שהפסיכיאטריה עושה פוגעים בזכויות של אנשים כיון שהם מפחיתים בערכם בעיני החברה ובעיני החוק. תווית של הפרעה פסיכיאטרית שהודבקה שלא בצדק עשויה לפגוע בזכותו של אדם לשרת בצבא, לקבל רישיון נהיגה, להתקבל ללימודים, להחזיק במשרה, לאמץ ילד, לקבל לידיו את ילדיו במקרה של גירושין ועוד.
הפסיכיאטרים מקבלים סכומי עתק מכספי משלם המיסים על מנת לעזור לחברה אבל למעשה גורמים נזק רב.
רפואה אמיתית לא צריכה לפגוע בחולים אלא להיטיב עימם.
ניתן לשנות את המצב!
ז. המלצות:
1. לחוקק חוקים שיגנו על מטופלים בתחום בריאות הנפש מפני טיפולים שנוטים לדרדר את מצבם.
2. להקים מרכזי התאוששות חלופיים, כפי שתוארו במאמר, שהחוק יאפשר לבחור בהם כחלופה לטיפול הפסיכיאטרי בתרופות.
3. להגביל באופן גורף מתן סמים פסיכיאטריים לילדים, ולהבטיח בחוק שילדים יוכלו לקבל טיפול חלופי לא תרופתי במלואו לפני כל דיון על טיפול פסיכיאטרי בסמים.
4. ליטול מידי רופאי המשפחה את הסמכות לרשום סמים פסיכיאטריים למטופלים, ולחייב אותם לעבור השתלמות יסודית בחלופות לא תרופתיות לבעיות של מתח, חרדה ודיכאון. זכות היתר הזו של רופאי המשפחה תרמה כלכלית רבות לחברות התרופות, אולם ייצרה עשרות אלפי אנשים שמסוגלים לחוש שלווה, שימחה או שביעות רצון רק אם ייטלו סם פסיכיאטרי.
5. לספק לציבור ידע מתאים. ידע על התמודדות לא תרופתית עם מצבי מתח, חרדה או דיכאון צריך להינתן עוד בבית הספר ואף למבוגרים. ידע כזה יביא לכך שאנשים יפנו לקבל עזרה לפני שיתדרדרו למצבים הדורשים אשפוז. ידע כזה גם יעזור למתבגרים להתמודד טוב יותר עם האתגרים שמציבים להם החיים.
ח. טיעונים נגד המאמר והתשובה להם:
ראה את אלפי חולי הנפש שיש בארץ! אתה יודע שלא ניתן להפסיק להם את הטיפול התרופתי!
תשובה:
נכון! אלפי חולים אלה הם תוצאה של טיפול תרופתי מתמשך בסמים הרסניים שהפכו אותם לתלויים ומעורערים. חולים אלה הם התוצר של השיטה הפסיכיאטרית והיא זו שצריכה לתחזק אותם, לספק להם פתרון ו/או לתת את הדין על הנזק העצום שגרמה להם ביודעין או שלא ביודעין.
אתה באמת מאמין שכל הפסיכיאטרים לא יודעים מה הם עושים?
תשובה:
הפסיכיאטרים תמיד טוענים שהטיפול התרופתי ניתן רק כאשר אין ברירה ואין אלטרנטיבה. ברור שהאלטרנטיבה לפסיכיאטריה לא נלמדת במהלך ההתמחות בפסיכיאטריה. היא גם כמעט שלא מוזכרת בגלל לחץ מסיבי על הרופאים ההגונים שמנסים לפרסם את דעותיהם. לחברות התרופות דריסת רגל יסודית במימון מחקרים ובהתערבות במערכות הבריאות בעולם המערבי, והקליקה הפסיכיאטרית ידועה בתוקפנותה. מה הפלא שכל פסיכיאטר, שמנסה להחזיק בדעה מנוגדת, מסולק מיד משורות המקצוע, או פשוט מוותר, ונוטש אותו. תפקיד המאמר הינו להראות את האלטרנטיבה. כעת, כאשר האלטרנטיבה שאיננה מזיקה ידועה, יהיה זה פשע להמשיך ולסמם אנשים ללא הצדקה מספקת.
הערה חשובה:
הפסקת סמים פסיכיאטריים חייבת להיעשות תחת פיקוח של רופא.
אנא הפיצו מאמר חיוני זה לאחרים! הוא יכול להציל חיים!
הגישו תלונה על נזקים שנגרמו לכם!
צרו קשר אם ברצונכם לשנות את המצב הקיים!
לשאלות ועצה אל תהססו לפנות אלי:
אילן סלומון-רוקח (בוגר האוניברסיטה העברית)
ט. מקורות וחומר לעיון נוסף:
(בחלק מהאתרים המלצה על ספרים בנושא)
www.szasz.com (האתר הביקורתי של הפסיכיאטר פרופ' זאס על הפסיכיאטריה.)
www.cchr.org.il (אתר בעברית של 'עמותת מגן לזכויות אנוש'. כתובת לתלונות כנגד פסיכיאטרים על פגיעה בחולים ובזכויותיהם ועל נזקי התרופות.)
www.ahrp.org (ארגון למען יושר במקצועות הרפואה. אוסף מאמרים מצוין!)
אהבת את המאמר הזה?
הירשם עכשיו למגזין מגעים ותקבל את המאמרים החדשים ישירות לתיבה שלך. כן, נספר לך גם על קורסים, סדנאות ומבצעים שהם רק לחברים. לא, לעולם לא נמסור את הפרטים שלך לשום גורם. פשוט לחץ כאן להצטרפות למנויי מגזין מגעים.
