מאת: אילן סלומון, רוקח
בשנה האחרונה זכיתי לעזור למאות הורים למצוא חלופות לריטלין.
שורה ארוכה של כתבות בכלי התקשורת חושפות שוב ושוב עובדות מדאיגות לגבי תכשיר זה. גם אני אישית נתקלתי במקרים של ילדים שהריטלין גרם להם נזק. רבים מהם נאלצו לעבור מריטלין לתרופות פסיכיאטריות נוספות שרק סיבכו את התמונה.
היות שיש לי השכלה גם בתחום החינוך, אני מסתכל על הבעיה של קשב וריכוז גם מהזוית החינוכית.
הסיבה, לדעתי, שרישום הריטלין עולה משנה לשנה הוא שלפסיכיאטרים ולנוירולוגים אין מספיק השכלה שקשורה לחינוך. כאשר הילד מגיע אליהם לבדיקה או לאבחון, רבים מהם מתייחסים לזה כאל בעיה גופנית של הילד, ולא כאל התנהגות שניתן לשפר, או יכולת שניתן להקנות על ידי עבודה עם הילד. משום כך הם ממהרים להציע לילד ריטלין, שהוא, למעשה, 'סם מסוכן' על פי ההגדרה הרפואית.
הריטלין, כמובן, אינו מרפא דבר. זהו פשוט סם מרץ, stimulant, שפועל רק כל עוד הילד מצוי תחת השפעתו. אולם האם ניתן להוכיח שיש לילד מחסור גופני במוח? התשובה לכך היא: לא ולא! כל המחקרים, למרות שרובם המכריע ממומן על ידי גורמים בעלי אינטרס כלכלי, לא מצליחים להוכיח בסיס גופני, ורק מציגים השערות ורמזים. זה נכון שריטלין מגביר הפרשה של חומרים במוח, אולם כך בדיוק פועלים ממריצים אחרים כדוגמת הקוקאין, והמתאמפטאמין.
רצונו של הילד: ילד שנשלח לאבחון הוא ילד שלא עושה מה שרוצים שהוא יעשה. אם הוא עושה מה שמצפים ממנו אין צורך לאבחן אותו. ילדים יכולים להתרכז בדברים שמעניינים אותם ושמובנים להם. כשהם לא מתרכזים בדברים שלא מעניינים אותם, או בדברים שמנסים לכפות עליהם ללמוד ולעשות, אומרים עליהם שהם חולים ומלעיטים אותם בסמים, במקביל להגברת הכפייה והעונשים. הריטלין מקטין את ההתנגדות של הילד לכפייה. זהו ריסון כימי של הילד. כעת הוא יושב מרוסן בכיתה, ורק נראה שהבעיה נפתרה.
מניסיוני, הסיבה הראשונית לכך שרוב בעיות הקשב מופיעות דווקא בהקשר ללמידה היא שהחומר איננו מובן באופן יסודי מספיק.
זה בדרך כלל נובע מאי הבנה מלאה של מילים או מושגים שמסתתרים בתוך החומר. זה גורם לילד להתנתק, להשתעמם, להיות עצבני, ולעשות דברים אחרים, שמוגדרים כ'הפרעה ללימודים' או 'עשיית דברים אחרים מאשר ללמוד'. כאשר זה מחמיר עד כדי פיגור בחומר, הילד עלול להתייאש, וזה עשוי להגיע עד לבעיות משמעת קשות, ואף למרד ממשי של הילד כנגד מסגרת הלימוד ואף כנגד ההורים, אם הם לוחצים עליו.
בגלל שיטת הלימוד (מורה מול כיתה), התלמיד מפספס פרטים שונים ובדרך כלל לא מעיז לשאול. התלמיד גם מפסיד חומר כאשר הוא נעדר משיעור. כאשר חסרים לו נתונים הוא מתחיל לנחש. ובמקום להבין הוא מנסה רק לזכור.
כאשר תלמיד לא מבין את החומר הוא פותר תרגילים 'כמו תוכי', ולפעמים רק נראה שהוא מבין. כאשר הוא לא מבין היטב את החומר, הוא מאבד את החשק להקשיב, וככל שיש לו יותר מרץ מטבעו, הוא יפריע יותר למהלך השיעור, ישרבט במחברת וכו'.
הטיפול הטוב ביותר לכך הוא ללמד את הילד 'כיצד ללמוד' מוקדם ככל האפשר, ולעבור ככל האפשר ללמידה עצמית באמצעות דפי עבודה בפיקוח של המורה. באופן זה כל תלמיד יכול להתקדם בקצב שלו, להספיק יותר ולהבין טוב יותר את החומר. כך גם ניתן להימנע מחיכוכי משמעת מיותרים אשר רק מעכירים את ההנאה מהלמידה.
עזרה יעילה בלימודים היא בדרך כלל התרופה הטובה ביותר לבעיות של חוסר קשב וריכוז שמופיעות במהלך למידה.
גורמים נוספים שנראים כבעיית 'קשב וריכוז':
סיבות גופניות: יש חשיבות לא מבוטלת לערוך בדיקות גופניות. יש לשלול בעיות ראייה או שמיעה, אלרגיות, טפילים, חוסרים תזונתיים, בעיות בבלוטות, הרעלת מתכות, מחלות שונות וכו'.
בעיות רגשיות שמקורן בבית: הכוונה להורה מעליב, מזלזל, פוגע, שלילי, ביקורתי, שלא נותן מספיק חום ועידוד, חסר סבלנות, שמתנהג בצורה הפכפכה וכו'.
התנהגות שכזו, שמאפיינת הורים מסוימים, משפיעה לרעה על האווירה בבית ועל יציבותו הרגשית של הילד, ולעיתים גם מביאה לגירושין (ילד במשפחה חד הורית, לדוגמא). אלו המקרים הקשים ביותר לטיפול. ילד אשר נמצא בקשר עם הורה הרסני שכזה מתערער, כיון שילד זקוק להורה יציב, והורה כזה מתנהג באופן לא צפוי, והילד נפגע, ומתאכזב ממנו לעיתים קרובות. ילד כזה סובל ממצבי רוח. גם כאשר עובדים עם ילד כזה הוא נראה כמשתפר, אולם אז לפתע הוא שוב נכשל. עזרה לילד כזה מתסכלת את כולם.
דיכוי של הילד בבית הספר: יש הבדלים בין מורים. ההבדל המהותי ביותר הוא הגובה הרגשי שלהם.
ישנם מורים שנראים מאד חביבים ועליזים להורים, אולם לאחר שהדלת נסגרת הם מתגלים ככעסנים כלפי התלמידים. כל מורה זכאי לכעוס מסיבות מוצדקות, אולם כאן מדובר על התנהגות קבועה שמתבטאת בכפייה, חוסר כבוד, חוסר סבלנות, איומים ועונשים. טיפוס כזה של מורה הינו הרסני לילד, כיון שהוא איננו מפרגן לילד, הוא לא נותן דוגמה אישית הולמת, והוא גורם לו למצבי רוח, לתסכול ורצון למרוד. בכל מקרה הוא גורם לילד להיות שקוע בסערה רגשית או מצוקה במקום ללמוד בהנאה. מורה כזה גם מסמן כל ילד שמח, עליז או פעלתן, פוקד עליו 'להפסיק מיד', ואם לא, הוא נכנס איתו לסצנות של עונשים ומכתבים מרתיעים להורים.
מנסיוני, העברת הילד לכיתה אחרת, כאשר זה אפשרי, מרגיעה אותו ומשנה לחלוטין את התמונה. לפתע הוא קוצר שבחים מהמורה השנייה. כמה מורים מאיימים שכאלה בבית ספר אחד עשויים להעיד על מנהל בית ספר שמשתייך לאותה הקטגוריה, ומתאפיין בכך שדלתו אינה פתוחה לשיחות עם התלמידים.
חשוב מאד שההורה יעמוד לצד הילד, ולא ייצא נגדו בגלל הכפשות שקיבל ממורה שכזה. ברגע שההורה מאמץ את נקודת המבט של מורה שכזה, ויוצא כנגד הילד, הוא גורם לערעורו, ולצרות רבות כפי שתואר בסעיף הקודם. כאשר ההורים מבינים שאסור להם לנטוש את נקודת המבט של הילד, ושחובתם החינוכית היא לנסות להבין אותו ולא לצאת נגדו, מופיע שיפור ניכר אצל הילד.
חשוב מאד לשים לב למורים וגננות שעוסקים באופן כפייתי בהשוואות בין הילד לילדים אחרים. ילדים הם שונים כפי שמורים הם שונים. ילד כדורגלן לא מתנהג בהכרח כמו ילד עם נטיות אמנותיות או כמו ילד שאוהב לקרוא ספרים. לכל ילד מהירות שונה והעדפות שונות. כל ניסיון 'להדביק' לילדים תווית של 'חריג' הוא מבחינת 'אבחון על הדרך'. זוהי התנהגות לא חינוכית והרסנית שגוררת ניסיונות מצד ההורים המודאגים 'לשפץ' את הילד באמצעים שלעיתים אינם לגיטימיים. לעיתים זה נעשה גם בניגוד לרצונו.
ילד מוכשר ופעלתן: הכוונה כאן לילדים מהירי תפיסה ופעולה. ילדים אלה זקוקים לגירויים רבים כיון שהיכולת שלהם עצומה. נהג מרוצים, או כדורגלן לדוגמה תמיד יספר סיפור דומה על איך שהתנהג בבית הספר בילדותו. ההתנהלות הכיתתית היא התנהלות עצלה מדי עבורו. הוא מעדיף ספורט או משחקי מחשב שדורשים מהירות תגובה גבוהה, וכל פעילות אחרת פשוט משעממת אותו. זה לא בגלל שיש לו בעיה מוחית נוירולוגית. הוא פשוט בעל יכולת רבה מאד שלא באה לידי מימוש ולכן מתסכלת אותו וגורמת לו להעדיף פעילויות אחרות. הטיפול במקרה כזה הוא לתת לו מקסימום של חוגים שיממשו את יכולתו מחוץ לבית הספר, ולהציב לו אתגרים גדולים משל אחרים בתוך המסגרת, כגון תפקיד של תורן הכיתה וכן תפקידים בבית. אחריות שמוטלת עליו כמו להיות אחראי להאכלת בעל חיים או לטיפול בצמחים יכולה לשנות מאד את התמונה. חשוב ביותר להראות לילד שיודעים שהוא בעל יכולת בתחומים שלו, ולא להאשים אותו כל הזמן. כך ניתן יהיה להשיג את שיתוף הפעולה שלו.
ילד עם נטייה אמנותית: ילדים כאלה יכולים להיתפס כחולמניים או מרחפים. ילד שהוא אמן בנשמתו, כמו מוזיקאי, משורר או צייר הוא תמיד שונה במקצת, מתבודד לעיתים, עסוק ברעיונות של עצמו, ולא מוכן תמיד להיות קשוב לסביבתו. הוא אוהב להרכיב פזלים, לבנות דברים וכו'. חשוב להבין שזוהי איננה הפרעה אלא בחירה של הילד. ילדים כאלה, גם אם אינם כוכבים גדולים בבית הספר יגיעו רחוק אם לא יגרמו להם להאמין כל הזמן שמשהו אצלם לא בסדר. חשוב להבהיר להם שבית הספר איננו בהכרח הדבר הכי חשוב בחיים, ושיש עוד צדדים לחיים שיכולים להקנות לאדם הצלחה וסיפוק. בקיצור: לא להכניס אותם בכוח לתוך התבנית' הקיימת, כי זה יכול לשבור אותם.
ילד שלא למד לשבת בנוחות: אי אפשר ללמד ילד שלא מסוגל לשבת בנוחות. יש ילדים שלא מצליחים גם לאכול בישיבה, חוטפים והולכים. לא לכל אחד זה בא באופן טבעי.
במקום ללמד אותו חשבון יש צורך לתת לו כמה שיעורים ב...לשבת בנוחות. פתאום אתה מגלה שהילד נוכח. לפני כן לא היה עם מי לדבר. כעת הוא יכול לגלות עניין, להקשיב וללמוד.
ילד מתוסכל, עצבני או אלים: אצל ילד כזה יש לבדוק מיד אם יש לו הורה בעייתי (ראה בסעיף הראשון: בעיות רגשיות בבית). אם זה לא כך, יש סיכוי טוב מאד שההורים לא ממש יודעים כיצד כדאי להתנהג עם ילד כזה, ובדרך כלל תגובותיהם אליו מחמירות את המצב. העיקרון החשוב ביותר עם ילד כזה, הוא שניתן 'לתקן' אותו. זה בדרך כלל איננו עניין גופני, ולכן לא הגיוני לחפש פתרון אצל הרופא.
לילד כזה צריך לתת טיפה יותר חופש. לא להתנפל עליו כל היום עם: אסור!, תפסיק!, תקבל עונש! וכו'. יש להתעלם ככל האפשר מהתנהגויות לא אופטימאליות שלו, ואם הוא מנסה למשוך בשיער לאחותו אז פשוט לומר בתמימות: איזה ילד טוב! אתה משחק עם אחותך? וכאשר מגיעה השכנה, לספר לה, לידו, כמה שהוא עוזר לאחותו, ומשחק איתה.
ילד כזה, בגלל התנהגות לא נעימה לא מקבל מספיק חיזוקים, אלא רק טענות כל הזמן. הוא מרגיש שממילא לא מעריכים אותו אז לשם מה להיות ילד טוב. אם הוא מקבל חיזוקים והערכה, תהיה לו סיבה להתאמץ ולהשתדל. כאשר יצליח בכך, הוא יהיה גאה בעצמו, מצב רוחו יהיה מרומם, וכך יפסיק להיות מתוסכל, עצבני או אלים.
כמובן שזה לא אומר שצריך להתעלם מכל התנהגות שהיא, אבל היחס בין החיזוקים והביקורת הוא חשוב ביותר, וצריך להיות גם חינוך לאחריות, שמבוסס על דוגמה אישית, ושמגיע מתוך כבוד לילד ולבחירותיו.
ילד 'קשה תפישה': לכל אחד בכיתה היה פעם ילד כזה. נראה שהוא לא איתך כאשר אתה מסביר לו. כאילו שהוא אטום. ואתה יכול לחזור כמה פעמים על ההסבר. הוא יגיד שהוא מבין כאשר אתה בטוח שלא הבין באמת.
ההורים מנסים לעזור לילד, ומסבירים לו את החומר שוב ושוב אך ללא הועיל. למרות שההסבר פשוט הוא לא מצליח להבין.
הילד הזה בסדר גמור. והמוח שלו במצב מצוין. יש כאן פשוט הצטברות של אי הבנות קודמות של החומר שפשוט הופכות אותו לאטום. ילד כזה לא יכול שיסבירו לו, כי כבר דחסו לו כל כך הרבה דברים לא מובנים. הוא צריך לקבל חומר בסיסי בהרבה ולתת לו להבין אותו לבד בקצב שלו, ומבלי ש 'יישבו לו על הראש'. זה לא נכון להאיץ במישהו להבין. למידה והבנה הם תהליך אישי ולכל אדם יש את הרגע שבו הבין, ושרק כעת הוא פנוי לבדוק את הנתון הבא. זה כאילו שמאכילים ילד שיכול לאכול בעצמו ולא נותנים לו לבלוע וכבר 'דוחפים' את הכף הבאה. טראומטי, לא? גם מי שלומד נהיגה ב-40 שיעורים מקבל בסוף רישיון ואיש לא מגדיר אותו כקשה תפישה או שולח אותו לאבחון.
לסיכום:
זוהי עובדה שישנם מורים שלא שולחים תלמידים לאבחונים כלל, ויש להם הצלחות פנטסטיות עם תלמידיהם. זו ההוכחה האמיתית לכך שברוב גדול של המקרים המרכיב המכריע להצלחת הילד איננו האבחון או התרופה, אלא ידע חינוכי אמיתי, שמצוי בידי המורה, ושמבוסס על הבנה אמיתית של הילד. לעיתים שנים של לימודים אקדמיים רק מסתירים מאנשי החינוך את ההבנה הפשוטה של הדברים, וגורמים להם לפנות לדרכים עקיפות שרק מסבכות את העניינים, וגורמות לעיתים לנזק בל יתואר.
ויטמינים, אומגה 3, הומיאופתיה, פרחי באך, תזונה נכונה... לכולם יכולת אדירה לסייע לילד, ובשילוב עם נתונים אלה יכולים יהפוך ילדים והורים רבים למאושרים.
אילן סלומון-רוקח
בוגר האוניברסיטה העברית
054-5481939
מאמרים נוספים של אילן סלומון באתר: www.cchr.org.il
אהבת את המאמר הזה?
הירשם עכשיו למגזין מגעים ותקבל את המאמרים החדשים ישירות לתיבה שלך. כן, נספר לך גם על קורסים, סדנאות ומבצעים שהם רק לחברים. לא, לעולם לא נמסור את הפרטים שלך לשום גורם. פשוט לחץ כאן להצטרפות למנויי מגזין מגעים.
